נגיד בנק ישראל , פרופסור סטנלי פישר, נמצא בדילמה לא פשוטה כבר תקופה ארוכה. מצד אחד אחראי בנק ישראל על יציבות המחירים במשק והיעד שהציב לעצמו הינו אינפלציה שנתית שתעמוד על רמה של בין 1% ל-3%. מטרה זו הושגה בשנת 2010 כאשר מדד המחירים לצרכן לחודש דצמבר עלה ב-0.4% וסיכם את השנה בעלייה של 2.7%.
מצד שני פוגעת התחזקות השקל ביכולת התחרות של היצואנים המהווים גורם משמעותי בצמיחת המשק. פגיעה ביצואנים עלולה לפגוע בצמיחת המשק ואף לגרום לפיטורי עובדים רבים.
האינפלציה מושפעת בין היתר מהעלייה החדה במחירי הדיור (כאשר עד כה הצעדים בהם נקטה הממשלה לא הצליחו להפחית את מחירי הנדל”ן) ומן העלייה החדה במחירי האנרגיה (חבית נפט נסחרת היום במחיר הגבוה מ-90$!) – דבר המוביל להתייקרות מחירי הבנזין. כמו כן מרימה האינפלציה ראש שכן מחיר הכסף “זול” ולכן פצח הציבור בשנת 2010 בחגיגת קניות.
כך, לדוגמא, רכש הציבור כמעט רבע מיליון מכוניות חדשות (עלייה של 30% לעומת שנת 2009). בכדי להוריד את האינפלציה צריך הנגיד להעלות את הריבית במשק, והוא אף הצהיר שימשיך להעלות את הריבית גם במהלך 2011.
וכפי ששרו חברי להקת כוורת – פה קבור הכלב – כאן בדיוק מצויה הדילמה של נגיד בנק ישראל. השקל הישראלי ממשיך להתחזק מול המטבעות המובילים בעולם ובראשם הדולר, דבר אשר פוגע מאוד, כאמור, ביכולת התחרות של היצואנים.