בעוד שיחת היום בשוק ההון היא השיאים החדשים ששובר לאחרונה מדד המעוף -הייתי מעוניין הפעם להתייחס דווקא לאלטרנטיבות ההשקעה באפיקים הסולידיים. אין זה סוד שהסיבה העיקרית לעליית שערי המניות היא כי אפיקי ההשקעות הסולידיים משיאים תשואות נמוכות – ולאו דווקא בהתאוששותה של הכלכלה העולמית.
על רקע השיא במדד המעו”ף ישנם, באופן טבעי, משקיעים החוששים כעת מהשקעה במניות -ומעוניינים להשקיע באפיקים הסולידיים.
הבה נבחן את היתרונות והחסרונות באפשרויות שצוינו לעיל ונראה עד כמה אטרקטיבית כל אחת מהן:
פיקדון בבנק –
יתרון: אין עמלות ניירות-ערך (קנייה ומכירה ודמי שמירת ני”ע).
חיסרון: גם לאחר שעלתה מ- 0.5% ל- 2% ממשיכה ריבית בנק ישראל להיות נמוכה.
הבנקים נוהגים לתת על פקדונות ריבית על בסיס ריבית הפריים העומדת כיום על רמה של 3.5%, ומריבית זו מפחיתים הבנקים אחוז מסוים. המדיניות המקובלת היא כי פיקדונות של מאות אלפי או מיליוני שקלים יקבלו ריבית של פריים מינוס 2%, ופיקדונות קטנים יותר יקבלו ריבית של פריים מינוס 3% (!). המשך העלאת הריבית על-ידי נגיד בנק ישראל עשויה להעלות את הריבית על הפיקדונות ובכך להחזיר את הציבור בהדרגה לפיקדונות הבנקאיים.
קרן כספית –
יתרון: משיגה תשואה ברוטו גבוהה יותר מפיקדון בנקאי היות ומוחזקים בה ניירות-ערך שזמן פדיונם עד שנה, ואף מקבלת ריבית ג’מבו על פיקדונותיה בבנק בשל גודלה. כמו-כן ישולם המס במסגרתה על הרווח הריאלי בלבד.
חיסרון: קיימות עמלות ניירות-ערך, ובחלק מהקרנות אף נגבים דמי ניהול.