שנת 2011 מסתמנת עד עתה כשנה סלקטיבית מאוד בשוק אגרות-החוב: מתחילת השנה (ולמעשה אף מהחודשים האחרונים של השנה שעברה) מפגינים מדדי אגרות החוב הממשלתיות בריבית שקלית קבועה חולשה הבאה לידי ביטוי בירידה בשערן, כל זאת כאשר אג”ח הממשלתיות הצמודות מפגינות יציבות יחסית עם נטייה לעליות שערים.
מגמה זו מתרחשת על רקע האצת תהליך עליית הריבית במשק כתוצאה מהתייקרות מחירי הבנזין והסחורות. מדד המחירים לצרכן עלה בחודש פברואר 2011 בשיעור של 0.3% ובכך הפתיע את החזאים אשר ציפו לעליית המדד בשיעור 0.1% בלבד. המדד המשולב למצב המשק עלה אף הוא בפברואר בשיעור של 0.4% – דבר המעלה את הסבירות להעלאת הריבית במשק בשבוע הבא לרמה של 2.75%. מנגד, כתוצאה מעליית המחירים במשק מתחילת השנה, נהנו מדדי התל בונד 20 ו-60 מביקושים והם עלו מתחילת השנה ב-1.27% ו-1.39%, בהתאמה. כיוון שהתשואה לפדיון ברוטו במדד התל בונד 60 נמוכה היסטורית כמו – גם המרווח מממשלתי צמוד במח”מ דומה – אני סבור כי כדאי כעת להשקיע באג”ח קונצרניות לא מדורגות המעניקות בטחונות מספקים ומעניקות תשואה לפדיון גבוהה יותר, ולהלן מספר דוגמאות:
ניתן בקלות לראות כי אגרת – החוב של אביב ארלון מספקת, בין היתר, שעבוד ראשון קבוע ללא הגבלה בסכום על זכויות החברה בחברות הנכסים בארה”ב. ביטוח ישיר מעמידה בין היתר שיעבוד ראשון בדרגה על כ-34% ממניות ישיר איי.די.איי. התשואה הממוצעת לפדיון ברוטו באג”ח אלה הינה 5.02% וגבוהה ב-2.39% מהתשואה לפדיון של מדד התל בונד 60.